7 דקות
פודקאסט — מגוון ביולוגי והשפעת האדם
ישראל קטנה ממדינת ניו יורק. ובכל זאת, יותר מ-47,000 מינים שונים של יצורים חיים בה. איך זה אפשרי? התשובה קשורה קודם כל למיקום הגאוגרפי המיוחד. ישראל יושבת בצומת שבין שלוש יבשות — אסיה, אפריקה ואירופה — ומינים מכל אחת מהן נפגשים כאן. יש בה מדבר וחורש ונחל וים, כולם במרחק שעות נסיעה זה מזה. ומעבר לכך, ישראל נמצאת על ציר נדידה מרכזי: כ-500 מיליון ציפורים חוצות אותה פעמיים בשנה בדרכן בין אפריקה לאירופה. כשמבינים את כל זה, המספר כבר לא נשמע מפתיע כל כך.
אבל כשמדברים על מגוון ביולוגי, חשוב להבין שמדובר ביותר מ"הרבה חיות". מגוון ביולוגי נמדד בשלוש רמות שונות, וכדאי להכיר את כולן. הרמה הראשונה היא מגוון המינים — כמה מינים שונים חיים באזור מסוים. הרמה השנייה היא מגוון בתי הגידול — כמה סוגים שונים של סביבות יש: יער, מדבר, נחל, חוף. כששיש יותר סביבות שונות, יש מקום ליותר מינים. הרמה השלישית, שהרבה תלמידים לא מכירים, היא המגוון בתוך המין — השונות התורשתית בין פרטים שמשתייכים לאותו מין. דווקא השונות הזאת קריטית להישרדות: כשמתפרצת מחלה או כשמשהו בסביבה משתנה, פרטים שיש להם מאפיינים תורשתיים שונים עשויים לשרוד, ואילו פרטים הדומים מאוד זה לזה — כולם חשופים לאותה סכנה בדיוק.
דוגמה טובה לכך היא האוכלוסייה של דגי השלבלב בנחל אלכסנדר. כל הפרטים שנשארו שם דומים מאוד זה לזה תורשתית — כלומר, המגוון בתוך המין נמוך במיוחד. אם תתפרץ מחלה, רוב הפרטים עלולים להיפגע, כי אין מספיק שונות שתאפשר לחלקם לשרוד. זאת בדיוק הסכנה שמגוון נמוך בתוך המין יוצר.
למה כל זה חשוב גם לנו? כי לטבע יש ערך מעשי מאוד. מערכת אקולוגית שיש בה הרבה מינים יציבה יותר — אם מין אחד נפגע, ליצורים שניזונים ממנו יש חלופות אחרות. חלק ניכר מהתרופות שבשימוש פותחו מחומרים טבעיים — אספירין, למשל, פותח מחומר שנמצא בקליפת עץ. ובנוסף, המערכות הטבעיות עושות עבודות שאי אפשר בלעדיהן: דבורים וחרקים מאביקים חלק ניכר מהיבולים החקלאיים, צמחיית גדות הנחלים מסננת ומטהרת מים, שורשים מייצבים קרקע ומונעים סחף, והמפרקים מפרקים פסולת אורגנית. לכן, כשנשאלים למה פגיעה באוכלוסיית הדבורים משפיעה על מה שנמצא בצלחת — התשובה ברורה: בלי האבקה, יבולים רבים אינם מניבים פירות וזרעים.
אחת ההשפעות הבולטות של האדם על המגוון הביולוגי היא הכנסת מינים פולשים. מין פולש הוא מין שהובא מאזור אחר בעולם — לפעמים בכוונה, למשל כחיית מחמד או צמח נוי, ולפעמים בטעות במטען של אנייה — והוא מתפשט בלי בקרה. חשוב להדגיש: זה לא מין "רע". במקומו המקורי הוא מין רגיל לגמרי. הבעיה היא שבסביבה החדשה אין לו אויבים טבעיים — טורפים, טפילים ומחלות — שהיו מגבילים אותו במקומו. לכן הוא מתרבה מהר, מתחרה במינים המקומיים על מזון ומקום, ולפעמים טורף אותם או מביא איתו מחלות.
בישראל אפשר לראות כמה דוגמאות. המיינה ההודית, ציפור שהובאה לכאן, מתחרה בציפורים מקננות מקומיות כמו הדוכיפת על חורי קינון. הצב אדום האוזן נמכר כחיית מחמד, נזרק לנחלים, ומתחרה בצב הרך המקומי שנמצא בסכנת הכחדה. ועצי שיטה וצמחייה מיובאת אחרת משתלטים על גדות נחלים ושדמות חול ודוחקים את הצמחייה המקומית. למה המין הפולש מזיק יותר ממין מקומי שמספרו גדל? בדיוק מהסיבה שצוינה — בסביבה החדשה אין לו מגבילים טבעיים, בעוד שמין מקומי מאוזן בידי המערכת.
מעבר לפולשים, ישנן עוד כמה דרכים שבהן פעילות האדם פוגעת במגוון. זיהום אינו רק אשפה שרואים. יש זיהום אוויר מתחבורה ותעשייה, זיהום מים משפכים ומחומרי הדברה שנשטפים לנחלים, זיהום קרקע מפסולת, וזיהום פלסטיק — כולל חלקיקים זעירים שבעלי חיים בים אוכלים. ויש גם שני סוגי זיהום שפחות מוכרים: זיהום אור — תאורה מלאכותית בלילה שמשבשת התמצאות של ציפורים נודדות ופעילות של חיות לילה — וזיהום רעש, שמפריע לתקשורת בין בעלי חיים, למשל לוויתנים שמנווטים בקול. לכן, חברה שבונה מרכז קניות ליד חוף הים וטוענת שאינה מזהמת כי אינה זורקת אשפה לים — מפספסת את עניין התאורה הלילית, שהיא זיהום אור ממשי.
בעיה נוספת שנטה להישכח היא קיטוע של שטחים טבעיים. לפעמים שטח אינו נהרס לגמרי — הוא רק נחתך באמצע על ידי כביש או שכונה. במקום שטח רציף אחד, נשארים כתמים קטנים ומנותקים. האוכלוסייה בכל כתם קטנה יותר ופגיעה יותר, ופרטים אינם יכולים לעבור בין הכתמים כדי להתרבות. הפתרון ההנדסי שנמצא בשימוש בישראל הוא מעברים אקולוגיים — גשרים ומנהרות שנבנו במיוחד כדי לאפשר לבעלי חיים, כמו חולדות שדה, ערודים וזאבים, לחצות כבישים בבטחה.
ועוד גורם שמשפיע על מגוון ביולוגי בהיקף עולמי: שינוי אקלים. חשוב לא לבלבל בין מזג אוויר לבין אקלים. מזג אוויר הוא מה שקורה בחוץ היום — חם, קר, גשום. שינוי אקלים הוא שינוי בממוצעים לאורך עשרות שנים. לכן הטענה "החורף האחרון היה קר במיוחד, אז אין התחממות גלובלית" פשוט מבלבלת בין שני דברים שונים. גזי חממה כמו פחמן דו חמצני ומתאן נפלטים משריפת דלקים, קולטים חלק מהחום שמוקרן מכדור הארץ ומחזירים אותו למטה — וכך הטמפרטורה הממוצעת עולה. חשוב לזכור שאפקט החממה הטבעי קיים תמיד — בלעדיו כדור הארץ היה קר מדי לקיים חיים. הבעיה היא החיזוק שלו בגלל פעילות האדם. ההשלכות: קרחונים נמסים, מפלס הים עולה, אזורי מדבר מתפשטים, ומינים שחיים באקלים קר נאלצים לנוע לאזורים קרירים יותר. מינים שאינם מספיקים לנוע או להשתנות — בסכנה להיעלם.
ומה עושים כדי להגן? בישראל פועלות שמורות טבע וגנים לאומיים. שמורת טבע מגינה על ערכי טבע; גן לאומי מגן גם על אתרים היסטוריים. בשניהם מותר לבקר לפי כללים — בניגוד לתפיסה הרווחת, שמורת טבע אינה מקום סגור. החוק מגן על צמחי בר מוגנים ועל ערכי טבע מוגנים — אסור לקטוף, לפגוע או לסחור בהם, ורשות הטבע והגנים אחראית לאכיפה. ישראל גם מנסה להחזיר מינים שנעלמו, כמו הנשר המקראי, בתוכניות השבה. ועל כולנו — הפחתת הצריכה עצמה, לפני שמגיעים בכלל לשאלת המיחזור, היא הדרך היעילה ביותר להקטין את טביעת הרגל האקולוגית.