בַּצֹּרֶת וְעִמּוּת עִם אַחְאָב

מִי בֶּאֱמֶת אָשֵׁם בַּבַּצֹּרֶת — הַנָּבִיא אוֹ הַמֶּלֶךְ?

בִּימֵי הַמֶּלֶךְ אַחְאָב, שֶׁעָבַד אֶת הַבַּעַל בְּעִדּוּד אִשְׁתּוֹ אִיזֶבֶל, גָּזַר אֵלִיָּהוּ בַּצֹּרֶת קָשָׁה עַל הָאָרֶץ. לְאַחַר שָׁנִים שׁוֹלֵחַ ה׳ אֶת אֵלִיָּהוּ לְהֵרָאוֹת אֶל אַחְאָב, וְהַמֶּלֶךְ מְקַדֵּם אֶת פָּנָיו בַּמִּלִּים: ״הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל?״. אֵלִיָּהוּ מֵשִׁיב שֶׁאַחְאָב וּבֵית אָבִיו הֵם שֶׁעָכְרוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּעָזְבָם אֶת מִצְווֹת ה׳.

❓ מָה הֵשִׁיב אֵלִיָּהוּ לְאַחְאָב כְּשֶׁכִּנָּה אוֹתוֹ עוֹכֵר יִשְׂרָאֵל?

עַד מָתַי פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים

מָה עוֹנֶה הָעָם כְּשֶׁנִּדְרֶשֶׁת מִמֶּנּוּ הַכְרָעָה בְּרוּרָה…

אֵלִיָּהוּ מְכַנֵּס אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וְאֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אֶל הַר הַכַּרְמֶל, וְקוֹרֵא לָעָם לְהַכְרִיעַ: ״עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים? אִם ה׳ הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו, וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו״. הָעָם שׁוֹתֵק. אֵלִיָּהוּ דּוֹרֵשׁ הַכְרָעָה חַד-מַשְׁמָעִית, כִּי אֵין אֶפְשָׁרוּת לַעֲבֹד אֶת ה׳ וְאֶת הַבַּעַל כְּאֶחָד.

❓ אֵילוּ שְׁתֵּי אֶפְשָׁרֻיּוֹת הֶעֱמִיד אֵלִיָּהוּ בִּפְנֵי הָעָם בְּהַר הַכַּרְמֶל?

הַמִּבְחָן עַל הַמִּזְבֵּחַ

כַּמָּה מַיִם צָרִיךְ כְּדֵי לְהוֹכִיחַ שֶׁאֵין כָּאן תַּחְבּוּלָה…

מָה מְבַקֵּשׁ אֵלִיָּהוּ לְהַשִּׂיג בִּקְרִיאָתוֹ ״עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים?״

הַקְּרִיאָה ״ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים, ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים״ — מָתַי וְעַל יְדֵי מִי נֶאֶמְרָה?

קְרָא אֶת הַפָּסוּק שֶׁלְּמַטָּה וּכְתֹב תְּשׁוּבָה מְמֻקֶּדֶת: כֵּיצַד מֵשִׁיב אֵלִיָּהוּ לְאַחְאָב, וּמַה מַּשְׁמָעוּת תְּשׁוּבָתוֹ? בַּסֵּס אֶת דְּבָרֶיךָ עַל הַכָּתוּב.

הַתְיַחֵס לִשְׁנֵי דְּבָרִים בִּלְבַד: מַה אוֹמֵר אֵלִיָּהוּ, וּמִי לְדַעְתּוֹ אָשֵׁם בַּמַּצָּב.

״וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַחְאָב: הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל? וַיֹּאמֶר לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְווֹת ה׳ וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים.״ (מְלָכִים א׳ יח, יז–יח)

אורך: 40–70 מילים

הַבְּרִיחָה וְהַיֵּאוּשׁ תַּחַת הָרֹתֶם

מָה קוֹרֶה לַנָּבִיא הַמְנַצֵּחַ יוֹם אֶחָד אַחֲרֵי הַהַכְרָעָה…

לְאַחַר הַנִּצָּחוֹן, אִיזֶבֶל נִשְׁבַּעַת לַהֲרֹג אֶת אֵלִיָּהוּ, וְהוּא בּוֹרֵחַ אֶל הַמִּדְבָּר. שָׁם, תַּחַת עֵץ רֹתֶם, הוּא שׁוֹאֵל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת: ״רַב, עַתָּה ה׳ קַח נַפְשִׁי, כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי״. הַנָּבִיא הַחָזָק שֶׁעָמַד מוּל הָעָם כֻּלּוֹ — שָׁבוּר וּמְיֹאָשׁ, וּמַלְאַךְ ה׳ מְחַזְּקוֹ בְּמַאֲכָל לַדֶּרֶךְ.

❓ מַדּוּעַ בָּרַח אֵלִיָּהוּ אֶל הַמִּדְבָּר, וּמָה בִּקֵּשׁ שָׁם?

הַהִתְגַּלּוּת בְּחֹרֵב

אֵיפֹה מִתְגַּלֶּה ה׳ כְּשֶׁהָרוּחַ וְהָאֵשׁ חוֹלְפוֹת וְנִגְמָרוֹת…

מָה מְלַמֶּדֶת הַהִתְגַּלּוּת ב״קוֹל דְּמָמָה דַקָּה״, לְעֻמַּת הַנֵּס הָרוֹעֵשׁ עַל הַר הַכַּרְמֶל?

כְּתֹב מִשְׁפַּט פְּתִיחָה אֶחָד שֶׁמַּצִּיג עֶמְדָּה בְּרוּרָה לַשְּׁאֵלָה: מָה מְלַמֶּדֶת הַהִתְגַּלּוּת בְּ״קוֹל דְּמָמָה דַקָּה״ לְגַבֵּי הַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ ה׳ פּוֹעֵל בָּעוֹלָם? בַּסֵּס אֶת דְּבָרֶיךָ עַל הַכָּתוּב.

הַצִּיג עֶמְדָּה אַחַת בִּלְבַד — לֹא שְׁתַּיִם וְלֹא רֵשִׁימָה. הַמִּשְׁפָּט חַיָּב לִכְלֹל טַעֲנָה, לֹא רַק תֵּאוּר.

״וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ, לֹא בָאֵשׁ ה׳; וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה״ (מְלָכִים א׳ יט, יב)

אורך: 15–25 מילים

נָבוֹת מְסָרֵב לִמְכֹּר אֶת נַחֲלַת אֲבוֹתָיו

לָמָּה מֶלֶךְ אֵינוֹ יָכוֹל פָּשׁוּט לִקְנוֹת חֶלְקַת אֲדָמָה…

אַחְאָב חוֹמֵד כֶּרֶם: כַּרְמוֹ שֶׁל נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, הַסָּמוּךְ לְהֵיכַל הַמֶּלֶךְ. אַחְאָב מְבַקֵּשׁ לִקְנוֹתוֹ אוֹ לְהַחֲלִיפוֹ, אַךְ נָבוֹת מְסָרֵב: ״חָלִילָה לִּי מֵה׳ מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ״. הַכֶּרֶם אֵינוֹ סְחוֹרָה — הוּא נַחֲלַת מִשְׁפָּחָה הַקְּשׁוּרָה בַּבְּרִית עִם הָאָרֶץ. אַחְאָב חוֹזֵר לְבֵיתוֹ ״סַר וְזָעֵף״.

❓ בְּאֵיזֶה נִמּוּק דָּחָה נָבוֹת אֶת הַצָּעַת הַמֶּלֶךְ?

מְזִמַּת אִיזֶבֶל וְרֶצַח נָבוֹת

כֵּיצַד הוֹפֶכֶת מַעֲרֶכֶת הַמִּשְׁפָּט לִכְלִי בְּיַד רוֹצְחִים…

אִיזֶבֶל לוֹעֶגֶת לְחֻלְשַׁת אַחְאָב וְנוֹטֶלֶת אֶת הַשִּׁלְטוֹן לְיָדֶיהָ. הִיא כּוֹתֶבֶת סְפָרִים בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ, מְזַמֶּנֶת צוֹם, וּמַעֲמִידָה שְׁנֵי עֵדֵי שֶׁקֶר הַמַּאֲשִׁימִים אֶת נָבוֹת: ״בֵּרַכְתָּ אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ״. נָבוֹת נִסְקָל לַמָּוֶת, וְאַחְאָב יוֹרֵד לָרֶשֶׁת אֶת הַכֶּרֶם — עָוֶל מִשְׁפָּטִי שֶׁמְּנַצֵּל אֶת מַעֲרֶכֶת הַחֹק לְמַטָּרוֹת רֶצַח וְגֵזֶל.

❓ אֵילוּ צְעָדִים נָקְטָה אִיזֶבֶל כְּדֵי לְהָבִיא לַהֲרִיגָתוֹ שֶׁל נָבוֹת?

הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ

מָה אוֹמֵר נָבִיא לְמֶלֶךְ הָעוֹמֵד בְּתוֹךְ שְׁלַל הַגֶּזֶל…

ה׳ שׁוֹלֵחַ אֶת אֵלִיָּהוּ אֶל אַחְאָב, אֶל הַכֶּרֶם עַצְמוֹ. אַחְאָב קוֹרֵא לוֹ: ״מְצָאתַנִי, אֹיְבִי?״, וְאֵלִיָּהוּ מֵשִׁיב בִּדְבַר ה׳ הַחַד: ״הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ?״. הַנָּבִיא מַעֲמִיד אֶת הַמֶּלֶךְ עַל פִּשְׁעוֹ הַכָּפוּל — רֶצַח וְגֵזֶל — וּמְבַשֵּׂר עֹנֶשׁ כָּבֵד עַל בֵּיתוֹ. זֶהוּ לֵב הַתַּפְקִיד הַנְּבוּאִי: לְהַשְׁמִיעַ בִּקֹּרֶת מוּסָרִית גַּם בִּפְנֵי הַשִּׁלְטוֹן.

❓ אֶת אֵילוּ שְׁנֵי פְּשָׁעִים יִחֵס אֵלִיָּהוּ לְאַחְאָב בַּמִּפְגָּשׁ בַּכֶּרֶם?

מַהוּ הָעָוֶל הַכָּפוּל שֶׁעָלָיו מוֹכִיחַ אֵלִיָּהוּ אֶת אַחְאָב בְּפָרָשַׁת כֶּרֶם נָבוֹת?

הַמִּלִּים ״חָלִילָה לִּי מֵה׳ מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ״ — מִי אֲמָרָן וּמַדּוּעַ?